בתי המשפט
א 002227/04 | בית משפט השלום נתניה | |
03/10/2006 | תאריך: | בפני השופט יחזקאל קינר |
1 . א. ישי |
2 . א. רות בעניין:התובעיםע”י ב”כ עוה”ד גנים יעקב נ ג ד אהרון ראשון בשרון בע”מ הנתבעתע”י ב”כ עוה”ד ירדן אלון
פסק דין
1. התובעים רכשו מהנתבעת, שהיא חברה קבלנית (להלן גם: “החברה” או “הקבלן”), בית מגורים בתל מונד (להלן: “הבית”), וזאת לפי הסכם מיום 21.5.02 (להלן: “הסכם המכר”).
2. התובעים טוענים לליקויי בניה בבית ולפיכך הגישו תביעה כספית נגד החברה, אשר לצרכי אגרה העמידו אותה על סך 60,000 ₪.
3. עוד בטרם התקיימה ישיבת קדם המשפט הראשונה הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו ימנה בית המשפט מומחה מוסכם מטעמו (להלן: “המומחה”) שיגיש חוות דעת ובה יבחן את הליקויים הנטענים על ידי התובעים בחוות דעת אשר צורפה לכתב התביעה.
4. עוד הסכימו הצדדים באותו הסדר דיוני כי לאחר קבלת חוות דעת המומחה תינתן לחברה, אם תחפוץ בכך, הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים בבית על-פי הקבוע בחוות דעת המומחה.
כן הוסכם כי לאחר ביצוע התיקונים, אם יבוצעו, יוזמן המומחה שנית לבית ויגיש לאחר מכן חוות דעת משלימה וסופית.
5. לבקשת הצדדים נתן בית המשפט ביום 5.12.04 תוקף של החלטה להסדר הדיוני והמהנדס דוד אופיר מונה כמומחה מטעם בית המשפט.
6. לכאורה, דומה היה כי הסכמות הצדדים דלעיל יביאו להליך מזורז ויעיל שיצריך התערבות מינימלית של בית המשפט, אך למרבה הצער, לא כך התפתחו הדברים.
7. ראשית התגלעה מחלוקת בין הצדדים לבין המומחה בנושא שכרו, וזו נפתרה בהחלטה שניתנה בישיבת יום 4.4.05.
8. לישיבה נוספת שהתקיימה ביום 23.6.05 לא התייצב ב”כ החברה וזו חוייבה בהוצאות הישיבה, דבר שהביא לבקשה לביטול החיוב ולהתנצחות בין ב”כ הצדדים בנושא זה שנמשכה גם בישיבות הנוספות ואף העכירה את האווירה ביניהם.
9. עוד קודם לכן התקבלה בחודש מאי 2005 חוות דעתו של המומחה שבה נקבעו הליקויים והתיקונים שיש לבצע (בשלב זה, ללא עלויות, לאור ההסדר הדיוני בין הצדדים), כשהמומחה העריך את משך הזמן הנדרש לביצוע התיקונים ב-14 יום ללא צורך בפינוי הדיירים.
10. בהחלטה מיום 23.6.05 נקבע גם כי מכיוון שלאחר קבלת חוות דעת המומחה לא היו מגעים בין הצדדים בנושא ביצוע התיקונים, עליהם לפעול בדחיפות לצורך גיבוש הסכמה בנושא זה לגבי האופן בו יבוצעו התיקונים, אם הנתבעת חפצה לבצעם. נקבע גם מועד לקדם משפט נוסף ליום 20.12.05 בהנחה שהתיקונים יבוצעו עד אז, אך הצדדים גם הונחו כי ככל שיהיו להם בקשות או שיהיה צורך בהקדמת הדיון, יגישו בקשה מתאימה.
11. דא עקא, בדיון שהתקיים ביום 20.12.05 התברר כי בין הצדדים נטושה מחלוקת מרה לגבי נושא ביצוע התיקונים על ידי הנתבעת וחילופי האשמות הדדיות לגבי נכונות או אי נכונות הנתבעת והתובעים לביצוע התיקונים, כמו גם לגבי עיתוי ביצוע התיקונים. במהלך חצי השנה שחלפה מאז הדיון הקודם לא שיתפו הצדדים את בית המשפט במחלוקות אלה ולא הגישו בקשה כלשהי והדברים התבררו רק במהלך הישיבה בחודש דצמבר 2005.
בהחלטה שניתנה באותה ישיבה נקבע כי ההסדר הדיוני בעינו עומד וכי יש לפעול לביצועו בהקדם האפשרי תוך גרימת אי נוחות מינימלית לתובעים (שבינתיים השכירו את הבית לאחרים).
באותה החלטה ניתנו גם הנחיות לפיהן תיקונים נדרשים במעטפת החיצונית של הבית יבוצעו מיידית ובאופן רציף בימי עבודה מלאים ללא צורך בתיאום עם דיירי הבית (בהסכמת התובעים) ויסתיימו תוך שבעה ימי עבודה והכל בכפוף לכך שלא יהיו ימי גשם בתקופה זו.
לגבי תיקונים בפנים הבית נקבע כי מאחר שהחברה מוכנה להתחיל בביצוע התיקונים מיידית, על ב”כ התובעים להודיע בכתב לב”כ הנתבעת תוך 5 ימים (עד ליום 25.12.06) מהו המועד המתאים לתובעים לתחילת ביצוע העבודות בפנים הבית, בכפוף לכך שמועד זה לא יהא מאוחר מיום 15.1.06, ובמועד שייקבע בהודעה תחל החברה בביצוע התיקונים בפנים הבית, כשאלה יבוצעו באופן רציף מיום ליום, בימי עבודה מלאים, ותוך גרימת אי נוחות מינימלית למתגוררים בבית, כשאף תיקונים אלה יסתיימו תוך 7 ימי עבודה בכפוף לחריגים.
12. קודם לדיון הבא שהתקיים ביום 9.2.06 הגישו התובעים בקשה לקביעת התיק להוכחות וקבלת חוות דעת משלימה ממומחה בית המשפט. מבקשה זו התברר כי לאור טענות של התובעים כלפי החברה, אין הם מוכנים עוד לביצוע תיקונים על ידי החברה.
החברה הגישה תגובה המתנגדת לבקשה בה נטען כי התובעים מבקשים להתחמק מההסדר הדיוני בין הצדדים.
13. בדיון הבא שהתקיים ביום 9.2.06 התבררו העובדות והטענות הבאות:
א. החברה ביצעה במהלך חודש ינואר 2006 תיקונים במעטפת החיצונית של הבית. לדברי מהנדס מטעם החברה הסתיימה הצביעה שנדרשה במעטפת החיצונית של הבית וכן בוצע תיקון של איטום שנדרש ביריעות האיטום במרתף. נציג החברה לא יכול היה להשיב אם החברה סיימה את כל התיקונים במעטפת החיצונית של הבית כפי שנקבעו על ידי המומחה מטעם בית המשפט.
ב. ב”כ התובעים לא שלח מכתב כלשהו לב”כ החברה לגבי מועד תחילת התיקונים בפנים הבית. לדבריו, הטעם לכך היה קושי עם השוכרים המתגוררים בבית וכן שהחברה לא התחילה לבצע במועד לבצע את התיקונים במעטפת החיצונית של הבית.
ג. לפיכך, לא בוצעו תיקונים בפנים הבית.
ד. התובעים אינם מוכנים עוד לביצוע תיקונים כלשהם על ידי החברה, שכן לטענתם הצביעה של הקירות החיצוניים של הבית בוצעה על ידי החברה בשני סוגי צבעים ולבית מראה זול, וכן עבודות שבוצעו על ידי החברה אצל שכניהם של התובעים בוצעו ברשלנות, ולאור אי רצינות החברה בביצוע התיקונים, והצפי כי כך יבוצעו הדברים גם בפנים הבית, אין התובעים מוכנים עוד לביצוע התיקונים על ידי החברה.
ה. החברה דחתה את טענות התובעים, טענה כי ביצעה את התיקונים במעטפת החיצונית של הבית כשורה, וכי אם יש הבדלי גוונים, נובע הדבר מכך שחלק שנצבע מחדש יהא שונה במקצת מחלק שלא נצבע וקיים כבר כשנתיים-שלוש, וכי הבדלי הגוונים ייעלמו תוך חודשיים – שלושה.
ו. החברה טענה כי התובעים מבקשים להתחמק מההסדר הדיוני ועמדה על כך כי יתאפשר לה לבצע את מלוא התיקונים גם בפנים הבית לפי ההסדר הדיוני.
14. בהחלטה שניתנה ביום 13.2.06 נקבע כי הסדר דיוני הוא הסכם לכל דבר ועניין ויש לקיימו, כאשר להפרתו תוצאות כמו לכל הפרת הסכם.
באותה החלטה נקבע כי בכל הקשור לתיקונים במעטפת החיצונית של הבית מיצתה החברה את זכות התיקון שלה.
לגבי התיקונים בפנים הבית נקבע באותה החלטה כי אין מקום לכפות על התובעים קיום ההסדר הדיוני, וזאת לאחר שנותרו נחושים בעמדתם גם לאחר שהובהר להם כי הפרת ההסכם על ידם עלולה להביא לשלילת זכותם לפיצויים, אפילו בגין ליקויים שנמצאו ולא התאפשר לנתבעת לתקנם לפי ההסדר הדיוני.
באותה החלטה נקבע גם כי טענות התובעים ביחס לביצוע התיקונים אצל שכניהם של התובעים אינן יכולות לשמש הצדקה לאי קיום ההסדר הדיוני. לגבי ביצוע לקוי של צביעת המעטפת החיצונית של הבית וההשלכות שיש לכך על מתן אפשרות לחברה לבצע את התיקונים בתוך הבית, נקבע בהחלטה כי יש להמתין לחוות דעתו המשלימה של המומחה מטעם בית המשפט על מנת לקבוע מסמרות בדבר.
נקבע, אפוא, בהחלטה כי החברה לא תבצע עוד תיקונים כלשהם בבית התובעים והמומחה התבקש להגיש חוות דעת משלימה וסופית שבה יציין אילו ליקויים נותרו בבית התובעים לאחר ביצוע התיקונים החלקיים ומהי עלות תיקון הליקויים. כן התבקש המומחה להתייחס באופן מיוחד לטענות הצדדים בכל הקשור לצביעת הקירות החיצוניים של הבית.
15. המומחה הגיש חוות דעת משלימה מיום 24.4.06 וזאת לאחר שביקר בנכס יום לפני כן, ובדיון מיום 4.5.06 נקבע שישלים את חוות דעתו בכך שיפריד בין עלויות תיקוני חוץ ותיקוני פנים וכן יפריד בין עלויות לתובעים ועלויות לחברה.
חוות דעת משלימה כאמור הוגשה ביום 31.5.06 ובה השלים המומחה את שנתבקש וכן תיקן מספר שגיאות טכניות שהתגלו לו בזמן שבדק שוב את חוות הדעת.
16. סיכום חוות הדעת הוא כי עלויות התיקונים לתובעים הן כדלקמן:
א. תיקונים בפנים הבית – 17,950 ₪ + מע”מ.
ב. תיקונים מחוץ לבית – 5,600 ₪ + מע”מ.
ג. תיקונים בפנים הבית שההכרעה לגביהם הושארה על ידי המומחה לבית המשפט – 11,600 ₪ + מע”מ.
ד. עלות פיקוח על התיקונים – 5% מהעלות הכוללת שתיקבע.
המומחה קבע כי עלויות התיקון לנתבעת נמוכות ב-30% מהעלויות שנקבעו לתובעים.
באשר לצביעת הקירות החיצוניים נקבע כי הקיר הצפוני של הבית נצבע כנדרש, אולם יתר הקירות לא תוקנו.
17. לאחר כל אלה הסכימו הצדדים כי הם מוותרים על הגשת תצהירי עדות ראשית ומסכימים שפסק הדין יינתן לאחר סיכומים, כשנשמרה זכות לחקור את המומחה על חוות דעתו. התובעים ויתרו על זכות זו. הנתבעת ביקשה לזמן את המומחה לחקירה על חוות דעתו, אך לאחר מכן הודיעה כי היא מוותרת על כך.
18. הצדדים השמיעו, אפוא, ביום 18.9.06 את סיכומיהם בעל-פה והגיעה העת ליתן את פסק הדין.
19. ההקדמה הארוכה בפסק דין זה מדגימה את הבעייתיות המתעוררת לעתים בעת שהקבלן מבקש לנצל את זכותו לביצוע תיקונים בממכר, זכות המוקנית לו, לא רק מכח התחייבויות חוזיות בינו לבין הקונה, אלא גם לפי סעיף 4ב לחוק המכר (דירות) הקובע כדלקמן:“התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר”.
הבעייתיות מתעוררת לפעמים בשל חששו של הקונה כי הקבלן לא יבצע טוב את התיקונים, יתרשל בביצועם, כשלעתים קיים גם אבדן אמון של הקונה בקבלן מטעמים הקשורים ביחסים ביניהם עוד בתקופת הבניה.
לעתים, נדרש בית המשפט לקיים משפט בתוך משפט וזאת נוכח החיכוכים והויכוחים בין הצדדים בכל הקשור לביצוע התיקונים בפועל, וכך אירע גם במקרה זה, כאשר בית המשפט נאלץ להידרש למחלוקות שבין הצדדים בכל הקשור לביצוע התיקונים על ידי החברה.
20. למרות האמור בסעיף 4ב לחוק המכר (דירות), השאלה מתי זכאי הקבלן בעצמו לתקן את הליקויים היא שאלה שאין לה תשובה חד משמעית והיא תלויה בנסיבות כל מקרה ומקרה (ר’ למשל, ע”א 656/99 ד”ר עדה בר שירה ואח’ נ’ מעונות ובנין בע”מ ואח’, פ”ד נז(5) 1, 14; ע”א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח’ נ’ שיכון ופתוח לישראל בע”מ, תק-על 2005(1), 2774, 2781).
מכל מקום, בענייננו הגיעו הצדדים להסדר דיוני, כפי שתואר בסעיפים 3 ו-4 לעיל לגבי ביצוע תיקונים על ידי הנתבעת בהתאם לחוות דעת מומחה שמונה בהסכמה על ידי בית המשפט, ולפיכך אין עלינו לבחון בשאלת ביצוע התיקונים את כל השתלשלות האירועים בין הצדדים למן חתימת ההסכם ביניהם, דרך מסירת החזקה בבית ועד הגשת כתב התביעה, שכן אותו הסדר דיוני בין הצדדים מיצה את טענות הצדדים עד אותו מועד בסוגיה זו, ועלינו מוטל לבחון את השתלשלות הדברים והאירועים למן השגת אותו הסדר דיוני ועד הלום.
מטעם זה, אינני מוצא גם מקום לברר את טענות החברה בנוגע להוראות החוזיות הקבועות בהסכם בין הצדדים בסוגיית תיקון ופיצוי, לרבות שאלת נפקותן של הוראות אלה בעומדן מול הוראות חוק המכר (דירות) ובמיוחד הוראת סעיף 7א לחוק זה האוסרת על התנאה על הוראות החוק, אלא אם היא לטובת הקונה, שכן הצדדים הגיעו כאמור להסכמה הדיונית שתוארה לעיל.
21. הנתבעת חזרה וטענה כי אף פעם לא היה בכוונת התובעים לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים הנדרשים בדירה.
אינני סבור כי ניתן לעשות הכללה מעין זו.
אמנם, התביעה הוגשה כתביעה כספית, כפי שבדרך כלל מוגשות תביעות מעין אלה, אולם התובעים הגיעו להסדר דיוני עם הנתבעת בדבר ביצוע תיקונים על ידי הנתבעת לפי הקביעות שבחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. גם לאחר המצאת חוות דעת המומחה, הוגש לתיק בית המשפט מכתב ב”כ התובעים אל ב”כ הנתבעת מיום 29.6.05 ובו התבקש ב”כ הנתבעת להנחותה לפעול לאלתר ובתיאום עם התובעים לתיקון הליקויים המפורטים בחוות דעת המומחה, כשהוא מציין כי הוא ממתין להודעת הנתבעת על המועדים בהם היא מוכנה להתחיל בביצוע התיקונים.
עובדות אלה מצביעות על כך כי התובעים היו נכונים, בתחילה לפחות, לביצוע התיקונים על ידי הנתבעת.
ואולם, ככל הנראה, בשלב מאוחר יותר שינו התובעים עמדתם וביקשו לסגת מהסכמתם זו לביצוע התיקונים. ייתכן ונסיגה זו אירעה בשל השכרת הדירה על ידם לשוכרים, שהתיקונים בתקופת השכירות היו מפריעים להם ומפרים אולי את הסכם השכירות, כפי שעלה מהדיון שהתקיים ביום 20.12.05. באותו דיון ציינו התובעים את בעיית השוכרים, וכמו כן התנגדו לביצוע התיקונים כמקשה אחת בפנים ומחוץ לבית ודרשו לבצע קודם כל את התיקונים במעטפת החיצונית.
הדבר אשר הוכיח יותר מכל את התנגדותם של התובעים לביצוע התיקונים על ידי הנתבעת, לפחות בפנים הבית, היה הפרתם את הוראת בית המשפט מיום 20.12.05 לפיה היה עליהם לשלוח עד ליום 25.12.05 מכתב לב”כ הנתבעת לגבי המועד המתאים להם לתחילת ביצוע התיקונים בפנים הבית. מכתב מעין זה לא נשלח. הנימוק שנתנו לכך התובעים (אי תחילת ביצוע התיקונים במעטפת החיצונית של הבית על ידי הנתבעת במועד), לאו נימוק הוא, כיוון שמשלוח מכתב התובעים תוך 5 ימים לא היה מותנה בתחילת ביצוע תיקוני החוץ, שהיו כפופים גם למזג אוויר לא גשום. גם טענות התובעים בדבר ביצוע רשלני של תיקונים על ידי הנתבעת אצל שכן של התובעים אינן יכולות להוות סיבה, לאי משלוח המכתב ולא להתנגדות לביצוע התיקונים, כפי שנקבע כבר בהחלטה מיום 13.2.06.
העולה, אפוא, הוא כי בשלב מסויים החליטו התובעים שלא לאפשר ביצוע התיקונים בתוך הבית ממניעים שבאותה עת לא היו מוצדקים.
22. כסיבה מאוחרת יותר לאי הסכמתם לביצוע התיקונים העלו התובעים טענה בדבר ביצוע לקוי של תיקוני החוץ על ידי התובעים.
בהחלטה מיום 13.2.06 נקבע, כזכור, כי בעניין טענה זו והשלכותיה יש להמתין לחוות דעתו המשלימה של המומחה.
תיקוני החוץ שהיה על החברה לבצע היו תיקונים של שמונה ליקויים (ר’ חוות הדעת המשלימה מיום 26.5.06 החוזרת על הליקויים באותם חלקים שאינם מצריכים כניסה אל תוך הבית פנימה).
מחוות הדעת המשלימה עולה כי אף לא אחד מהליקויים שפורטו לא תוקן כראוי ובחלקם הגדול לא בוצע כל תיקון.
מתברר גם כי התובעים צדקו בטענתם לגבי צביעה לקויה של קירות החוץ: בחוות הדעת הראשונה קבע המומחה כי צביעת חזיתות הבית, בעיקר הצפונית והמערבית איננה תקינה מבחינת הגוונים, הבדלי גוונים וכתמים, וכי הליקוי איננו תוצאה של הזמן שעבר אלא מקורו בצביעה עצמה. המומחה קבע כי יש לנקות בשטיפה את הקירות החיצוניים בבניין ולצבוע אותם מחדש בגוון שנצבע במקור. עוד קבע המומחה כי הצביעה תיעשה על כל שטח הקירות.
בחוות הדעת המשלימה קבע המומחה כי הקיר הצפוני נצבע כנדרש, אולם יתר הקירות לא תוקנו. המומחה שב וקבע כי יש לנקות בשטיפה את יתר הקירות החיצוניים בבניין ולצבוע מחדש את כל שטח הקירות.
עוד מתברר מחוות הדעת המשלימה כי גם יתר התיקונים החיצוניים לא בוצעו והמומחה פירט שבעה תיקונים נוספים שיש לבצעם.
23. כאן המקום לציין כי הנתבעת קיבלה היתר גורף לבצע תיקונים שאינם מצריכים כניסה אל תוך הבית פנימה והיה עליה להשלימם תוך 7 ימי עבודה רצופים בכפוף לתנאי מזג האוויר.
בישיבת יום 9.2.06, חודש וחצי לאחר מתן ההיתר כאמור, הודיע מהנדס החברה כי החברה סיימה את כל הצביעה שהיתה דרושה במעטפת החיצונית של הבית וכן ביצעה את האיטום הנדרש במרתף. המהנדס לא יכול היה ליתן תשובה אם בוצעו יתר התיקונים.
לגבי צביעת הקירות הוסיף המהנדס נציג החברה באותה ישיבה כי “אין טעם לצבוע את כל הבניין רק כדי לעשות נקודה קטנה של צבע” וכן כי “אם נראה שתוך חודשיים שלושה הצבע אינו תואם, אנחנו נעשה את כל הצביעה מחדש, ואם צריך נצבע את כל הקיר” (עמ’ 16 ש’ 11-12, 14-15).
דברים אלה של מהנדס החברה מעידים על אי הבנה של הוראות בית המשפט ועל זלזול בהוראות המומחה מטעם בית המשפט. המומחה קבע באופן מפורש כי יש לצבוע מחדש את כל הקירות. בית המשפט קבע כי העבודה צריכה להתבצע ברציפות ולהסתיים תוך 7 ימים. החברה סברה לעומת זאת, כי היא יכולה לבצע “ניסויים” ולהחליט על דעת עצמה כי היא רשאית לצבוע מחדש רק חלקים מהקירות החיצוניים של הבית, כשאם הניסוי לא יעלה יפה, תשוב היא ותבצע צביעה מחדש בעוד מספר חודשים.
אין ספק כי ביצוע לקוי זה של צביעת הקירות החיצוניים של הבית, כמו גם אי ביצוע של יתר עבודות התיקון החיצוניות במשך פרק זמן ארוך של חודש וחצי שעמד לרשות החברה מעיד על כך כי נכונות החברה לביצוע התיקונים החיצוניים לפחות היתה נכונות בערבון מוגבל מאד, דהיינו נכונות לבצע רק חלק מהעבודות, ואף אלה בוצעו לפי שיקול דעת החברה ולא לפי הוראות המומחה. הנתבעת לא הבהירה גם מדוע לא החלה היא בביצוע התיקונים סמוך לאחר מכתבו של ב”כ התובעים מיום 29.6.05 הנזכר בסעיף 21 לעיל.
גם אם היתה יכולה, אפוא, החברה להישען ולהסתמך עקרונית על הוראות הסכם המכר כאילו לא חלה עליה אחריות פרט לתיקון הפגמים או בדבר ויתור התובעים על טענותיהם בנושא הפגמים (והדבר מוטל בספק רב, ר’ סעיף 20 לעיל, פיסקה אחרונה) הרי לאור האמור לעיל, מנועה היא מלעשות כן.
24. אנו רואים, אפוא, כי שני הצדדים לא היו תמי לב בהתנהגותם לאחר חתימת הסכם הפשרה. התובעים נאחזו עוד בטרם הביצוע הלקוי של העבודות החיצוניות בתירוצים מתירוצים שונים כדי לא לאפשר לחברה ביצוע התיקונים בפנים הבית, ואילו החברה לא הזדרזה בביצוע התיקונים, ולגבי התיקונים החיצוניים החליטה לבצע רק את חלקם, ואף זאת בצורה לקויה ובניגוד להוראות המומחה.
25. בנסיבות אלה, אין מקום להיעתר לדרישת החברה ולקבוע כי התובעים אינם זכאים לפיצוי כלשהו, וזאת על אף התנהגות פסולה שלהם, במיוחד כשהתלוותה אליה גם התנהגות פסולה של החברה.
יצויין כי בתי המשפט באופן עקבי למדי אינם נוהגים לשלול לחלוטין זכות לפיצוי רוכשי דירות, גם כאשר מתברר כי לא ניתנה על ידם הזדמנות נאותה לקבלן לבצע תיקונים בדירה. הפתרון אותו מאמצים בתי המשפט במקרים אלה הוא פסיקת פיצוי לרוכשי הדירה בגובה עלות תיקון הליקויים על ידי הקבלן הנמוכה יותר מעלות התיקון על ידי קבלן מזדמן שהרוכשים ישכרו את שירותיו (גם בענייננו קבע המומחה שתי רמות מחיר שונות לביצוע התיקונים על ידי התובעים מחד ועל ידי הנתבעת מאידך).
26. כך, למשל, בע”א 656/99 ד”ר עדה בר שירה ואח’ נ’ מעונות ובנין בע”מ ואח’, פ”ד נז(5) 1, 14 רואה בית המשפט כמובן מאליו כי זכאות הקבלן לתקן את הליקויים בעצמו היא בעצם זכאותו לשלם רק את עלות התיקון עבורו: “השאלה מתי זכאי הקבלן לתקן בעצמו את הליקויים (או ליתר דיוק, מתי זכאי הוא לשלם רק את העלות שהיה עולה לו התיקון), איננה שאלה שיש לה תשובה חד-משמעית. הכל תלוי בנסיבות המקרה. כך, למשל, נפסק שכאשר בעל דירה מסרב לאפשר לקבלן לתקן, הפיצוי יחושב על-פי עלות התיקון לקבלן…” (ההדגשה שלי – י.ק.).
כן ר’ ע”א 7799/01 יורם-סלים ואורלי ברזילי ואח’ נ’ שרביב בע”מ, פ”ד נו(5), 725, 728.
בעניין נוסף הדומה לענייננו בו מצא בית המשפט ליקוי בהתנהגות כל אחד מהצדדים, העדיף בית המשפט את סעד הפיצויים, אך קבע כי הפיצויים לרוכשים ייפסקו לפי ההנחה שהעבודה בוצעה על ידי הקבלן שבנה את הדירה ולא על ידי “קבלן מזדמן” (ת”א (חיפה) 378/98 זיו בנימין ורחל נ’ קציר רובינסון חב’ לבנין בע”מ, תק-מח 2000(2), 818, 833).
27. גם בענייננו ובנסיבות שתוארו לעיל יש לילך בדרכים שהותוו כבר על ידי בתי המשפט, אולם לענייננו יש לאבחן בין תיקוני החוץ והפנים. בכל הקשור לתיקונים החיצוניים ניתנה לנתבעת אפשרות מלאה לבצע את התיקונים הנדרשים לפי הנחיות המומחה ולפיכך יש לחייבה במלוא העלות של התיקונים כפי שנקבעה על ידי המומחה לביצוע על ידי התובעים. לגבי התיקונים בתוך הבית, ומשמנעו התובעים ביצוע תיקונים אלה (גם אם בדיעבד היתה להם הצדקה מסויימת לכך נוכח אופן ביצוע או אי ביצוע התיקונים החיצוניים על ידי הנתבעת, אך זאת רק בדיעבד, ולא ניתן גם לדעת בוודאות אם התנהגות זו היתה נשנית בביצוע התיקונים בתוך הבית), יש לחייב את הנתבעת בפיצוי השווה לעלות התיקונים הנדרשים, אילו היו מבוצעים הם על ידי הנתבעת.
28. שאלה אחרונה הנדרשת לעניין ביצוע התיקונים היא אותם סעיפים שהמומחה הותיר להכרעת בית המשפט.
הצדדים לא התייחסו משום מה באופן כלשהו לנושא זה בסיכומיהם, משכל אחד מהם היה מבוצר ומרוכז בעמדותיו, זה טוען כי עליו לקבל פיצוי מלא