נירית ד. סער ס. נגד כהן את דן נכסים

תביעה נגד קבלן – ליקוי בניה – בית משפט השלום בתל-אביב ת.א. 011035/05

בתי המשפט

א 011035/05   בית משפט השלום תל אביב-יפו  
24/12/2007 תאריך: כב’ השופט מרדכי בן חיים בפני:
       

 

  1. נירית ד.

2. סער ס.

  בעניין:
התובעים ע”י עורך דין יעקב גנים  
  נ ג ד    
  1. כהן את דן נכסים ובנין בע”מ

2. מ.ב.א. בניין והשקעות בע”מ

   
הנתבעות א. פופר ע”י ב”כ עו”ד  

פסק דין

א. מהות התביעה ועיקר טענות בעלי הדין עניינה של התובענה שבפני בדרישת התובעים לפיצוי בגין ליקויי בניה ואי התאמות בדירה אותה רכשו מן הנתבעות.

ביום 18.11.99, חתמו התובעים והנתבעות – חברות קבלניות, על הסכם מכר דירה (להלן: “ההסכם”), לפיו רכשו התובעים מן הנתבעות דירה בבניין שברח’ יוחנן הסנדלר 18/15 בתל-אביב (להלן: “הדירה”).

החזקה בדירה עברה לידי התובעים ביום 01.01.00.

1. עיקר טענות התובעים 1.1. הנתבעות התחייבו בהסכם לספק לתובעים דירה בסטנדרט גבוה, אך כשלו בכך לאור הליקויים הרבים שהתגלו בדירה, והמונעים מהתובעים שימוש סביר בה, לרבות ליקוי רטיבות חמור כמעט בכל חלקי הדירה.

1.2. הנתבעות ניסו לתקן את בעיית הרטיבות מספר פעמים, לרבות באמצעות חברה חיצונית המתמחה בתיקון בעיות רטיבות (להלן: “צפרירים”) תוך גביית דמי השתתפות בסך 2,000 ₪ מאת התובעים, אך ללא הועיל.

1.3. הנתבעות הציעו לתובעים פתרון כולל לבעיית הרטיבות, הכרוך בתשלום דמי השתתפות בסך 10,000 ₪. התובעים הסכימו לשלם סך של 7,500 ₪, אך בסופו של יום התברר כי גם הפעם לא נפתרה בעיית הרטיבות.

1.4. התובעים נסמכו בתביעתם על חוות דעת הנדסית מטעמם, שנערכה על ידי המהנדס מר פנחס פיכמן, אשר ביקר בדירה ביום 30.11.04, ואיתר מספר ליקויים שהעיקרי ביניהם הינו ליקוי רטיבות. אמדן סך עלות תיקון הליקויים בדירה לשיטתו – 93,602 ₪ (כולל פיקוח הנדסי ומע”מ).

1.5. התובעים איבדו את אמונם בנתבעות וביכולתן לתקן את הליקויים, וזאת בשל ההזדמנויות הרבות שניתנו להן לשם כך ואשר הוחמצו, ומשכך – אין לאפשר להן או למי מטעמן לבצע את התיקונים בדירת התובעים.

1.6. לתובעים נגרמה עוגמת נפש בשל מחדלי הנתבעות, והם מעמידים את נזקם ברכיב זה על סך של 25,000 ₪.

1.7. התובעים העמידו את תביעתם על סך של 128,102 ₪.2. טענות הנתבעת

2.1 התובעים לא צרפו לכתב תביעתם את עותק ההסכם, ולא בכדי, שכן קיימת בו תנית בוררות, מכוחה יש לעכב ההליכים בתיק זה ולהעבירו להכרעת בורר.

2.2 לפי הוראות ההסכם, הנתבעות פטורות מתיקון כל ליקוי שהינו תוצאה של עבודות התובעים באמצעות קבלנים מטעמם, וכן פטורות מתיקון ליקויים אודותם לא התריעו התובעים במהלך תקופת הבדק. בעניין זה מציינות הנתבעות במיוחד את ליקוי הרטיבות, אשר לשיטתן ולפי הוראות חוק המכר (דירות), תשל”ג-1973, אחריותן לליקוי זה פגה זה מכבר.

2.3 ההתקשרות עם צפרירים לצורך תיקון ליקוי הרטיבות הייתה ביוזמת התובעים ולבקשתם המפורשת. הנתבעות נשאו בעלות התיקון, והבהירו לתובעים כי שעה שהעבודות יבוצעו על ידי קבלן חיצוני – תוסר אחריותן לליקויי הרטיבות, וכך הוסכם בין הצדדים.

2.4 על אף ההסכמה כאמור, משהמשיכו לטעון התובעים כי בעיית הרטיבות נמשכת, שיגרו הנתבעות פועלים מטעמן על מנת לבדוק את הדברים, והכל לפנים משורת הדין ומתוך רצון טוב. מכל מקום, לשיטת הנתבעות ליקויי הרטיבות אינם קיימים עוד בדירה, וככל שהם קיימים – הינם באחריות צפרירים.

2.5 על יתר הליקויים הנטענים למדו הנתבעות לראשונה מכתב התביעה, קל וחומר שלא ניתנה להן הזדמנות לתקנם ועל כן עומדות הן על זכותן זו. לחלופין טוענות הנתבעות כי יש לפצות את התובעים לכל היותר בפיצוי התואם את עלויות הנתבעות בתיקון אותם ליקויים.

2.6 הנתבעים הגישו חוות דעת מטעמם, שנערכה על ידי מר קובי ברבן, אדריכל מומחה. מר ברבן ביקר בדירה ביום 07.09.05. בחוות דעתו דוחה מר ברבן את קיום הליקויים ו/או את אחריות הנתבעות בגינם, למעט ליקוי אחד בדלת הממ”ד שעלות תיקונו – 200 ₪ + מע”מ.3. המומחה מטעם בית המשפט

3.1 נוכח הפערים בין חוות הדעת שהוגשו מטעם בעלי הדין, מינה בית המשפט בהחלטתו מיום 01.05.05, את המהנדס מר מיכאל רוזנפלד כמומחה מטעם בית המשפט, לצורך מתן חוות דעת בדבר הליקויים בדירה (להלן: “המומחה”).

3.2 בפני המומחה הוצגו מסמכי התיק הרלבנטיים, לרבות חוות הדעת מטעם הצדדים.

3.3 המומחה סקר את הדירה ביום 17.08.06, והוציא תחת ידו את חוות דעתו ביום 15.11.06. עיקרי ממצאיו ומסקנותיו הינם כדלקמן: א. המומחה איתר מספר נקודות רטיבות בגינן יש להחליף חלקים מן הריצוף בעלות של 3,100 ₪, לבצע חידוש איטום בעלות של 5,500 ₪ ותיקונים נוספים בעלות 2,300 ₪.

ב. המומחה מעיר כי מקום בו לא ניתן יהיה למצוא אריחים מתאימים לצורך החלפת חלק מן המרצפות במרפסת, יש להביא בחשבון עלות החלפת הריצוף כולו בסך של 6,264 ₪. סך זה נותר לשיקול דעת בית המשפט.

ג. החלפת חלון אלומיניום חלוד בעלות של 7,400 ₪.

3.4 בכללו של דבר, אמד המומחה את עלות תיקון כל הליקויים שאיתר בדירה בסך של 25,017 ₪ לא כולל מע”מ, לפי מדד ספטמבר 2006. האומדן כולל עלות פיקוח הנדסי ותוספת בגין עבודה במבנה מאוכלס.

3.5 המומחה מעריך את משך הזמן הנדרש לביצוע התיקונים בכשלושה שבועות, מתוכם יהיה על התובעים להסתייע בדיור חלופי משך 4 ימים. 4. הכרעות ביניים וויתור על טענות

4.1 בקדם המשפט שנערך בפני כב’ השופטת ניב ביום 27.11.06, הוכרע כי אין עוד מחלוקת בעניין זכות התיקון, לאור סירוב הנתבעות לבצע את העבודות.

4.2 כמו כן, נקבע כי אין צורך להתייחס לטענה כי המומחה קבע בחוות דעתו סכומים הגבוהים יותר מאלו שנקבעו על ידי המומחים מטעם הצדדים, שכן כל עוד לא חרגו סכומים אלו מסכום התביעה – אין בכך פסול.

4.3 הנתבעות חזרו בהן למעשה מטענתן בדבר עיכוב הליכים בשל הסכם בוררות, שכן טענה זו לא הועלתה שוב משך ההליך וכן לא נזכרת בסיכומיהן.

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

ב. דיון וממצאים

1. אחריותן העקרונית של הנתבעות 1.1 הנתבעות אינן מכחישות כי עת מסירת החזקה בדירה לידי התובעים נתגלו בה ליקויים, לרבות ליקויי הרטיבות המדוברים (ראה סע’ 6 לסיכומיהן), אלא שלשיטתן, כל הליקויים תוקנו על ידיהן בהצלחה.

1.2 לא זו אף זו, לטענת הנתבעות – החל מן הרגע בו התובעים פנו לקבלן חיצוני לצורך ביצוע עבודות איטום, מוסרת בכך אחריותן לליקויי הרטיבות, וזו עוברת לכתפי הקבלן שביצע את עבודות האיטום.

1.3 הצדדים חלוקים בשאלת האחריות האמורה: הנתבעות טוענות כי התובעים פנו מיוזמתם לצפרירים לצורך ביצוע עבודות האיטום, ושהוסכם בין הצדדים כי הנתבעות תישאנה במרב העלויות של עבודות אלו – בכך מוסרת אחריותן לעבודות האיטום. התובעים לעומתם, טוענים כי האחריות לתיקון הליקויים נותרת על כתפי הנתבעות, וכי אין כל הסכם הקובע אחרת, כך שיש לראות בצפרירים כקבלן משנה של הנתבעות.

1.4 במסגרת כתב הגנתן, צרפו הנתבעות מסמך מאת התובעים לפיו העבירו לנתבעות הצעת מחיר מאת חברת צפרירים לביצוע עבודות האיטום, וכן את תעודת האחריות בגין ביצוע התיקון (נספח א’ לכתב ההגנה). עיון בהצעת המחיר ובתעודת האחריות מעלה כי הן מופנית אל התובעת 1.

1.5 מחקירתו של מר אלי דן מטעם הנתבעות עולה כי התובעת 1 הגתה את הרעיון של פניה לחברת צפרירים, וכי סוכם בין הצדדים שהנתבעות תישאנה בתשלום עלות ביצוע עבודת האיטום. לשיטתו:

“הסכמתי לסידור כי התובעת התקשרה אלי בלי סוף. וגם אני הייתי בדירה בלי סוף”.

1.6 לשאלת ב”כ התובעים האם קיים הסכם כתוב המגבה את טענתו כי בהתקשרות עם חברת צפרירים מוסרת כל אחריות מן הנתבעות – משיב מר דן כי היה בין הצדדים הסכם כאמור, הן בכתב והן בעל פה, אך המסמך בכתב לא נמצא (שם, עמ’ 19). לשאלת ב”כ התובעים מדוע בתצהירו לא ציין את המסמך בכתב – השיב כי לא ציינו מאחר ולא מצאו (שם, עמ’ 19).

1.7 מתוך חומר הראיות שבפני, מקובלת עלי גרסת הנתבעות לפיה התובעים הם שיזמו את הפניה לצפרירים, והדבר אף ברור, מתוך הצורך והרצון שלהם לפתור את הבעיה במהירות וביעילות.

עם זאת, אינני מקבל את עמדת הנתבעות לפיה הפניה לצפרירים מסירה מהן אחריות כלשהי, ואין ביוזמת הפניה של התובעים לכשעצמה כדי לעלות או להוריד לעניין זה.

1.8 הנתבעות ידעו להציג בפני בית המשפט מסמכים שונים, לרבות הצעת המחיר מאת חברת צפרירים. עם זאת ולשיטתן – לא הצליחו לאתר את ההסכם בכתב שלכאורה נחתם בין הצדדים ואשר מסיר מהנתבעות אחריות לליקויי הרטיבות.

1.9 על פי ניסיוני, חברות בניה כגון הנתבעות נוהגות לתעד את התנהלותן מול לקוחותיהן לפרוטרוט ב”תיק לקוח”, בין השאר לצרכים משפטיים, קל וחומר לצורך התגוננותם מפני תביעות בגין ליקויי הבניה, הנפוצות עד מאד במקומותינו בשנים האחרונות, זאת אף לדידן של הנתבעות בפתיח לסיכומיהן. משכך, ניתן להניח כי מסמך שנחתם לכאורה בין הצדדים ואשר משחרר את הנתבעות מאחריות לליקויי הרטיבות – היה נשמר על ידן לצורך התגוננות מפני טענות עתידיות, שהרי לשם כך בדיוק נערכים מסמכים מסוג זה.1.10

1.11 חיזוק לממצא זה מוצא אני בהתנהגות הנתבעות, אשר לאחר תום תקופת האחריות שניתנה מאת צפרירים – שבו וניסו לתקן בעצמן את בעיית הרטיבות, חרף עמדתן כי הוסרה אחריותן לליקוי, טענה שעלתה לראשונה בשלב ההליך המשפטי.

1.12 בהקשר זה דוחה אני את טענת הנתבעות בסיכומיהן לפיה התיקונים המאוחרים לאחריות צפרירים לא היו תיקוני רטיבות כי אם תיקונים כלליים אחרים, טענה זו לא הוכחה בחקירת התובע, ובניגוד לטענתן בסיכומיהן (שם, סע’ 20-21), הדברים לא עולים מעדותו של מר דן כלל ועיקר, נהפוך הוא: בעדותו חוזר מר דן ומסביר כיצד פעלו הנתבעות לפתור את בעיית הרטיבות גם לאחר תום אחריות צפרירים, ובמילותיו:

“אני באתי לראות כיצד ניתן לרצות את התובעים, כדי שנפסיק את העניין הזה”. (שם, עמ’ 20)

וכן:

“לפנים משורת הדין באתי אליה ועדיין רציתי לראות מה ניתן לעשות”.

הדברים עולים ביתר שאת ממכתבו של מר דן לתובעים מיום 25.02.02, שצורף לתצהיר עדותו הראשית. המכתב מתייחס לתלונות התובעים על המשך בעיית הרטיבות, מר דן מכחיש את אחריותו לליקוי, אך חותם במילים:

“למרות כל הסיכומים בינינו אני מוכן להגיע אליכם בגשם הקרוב בתיאום עמכם על מנת לראות במה מדובר”.

1.13 למעלה מן הצורך, אתייחס לסעיף 7ח’ להסכם המכר אליו מפנות הנתבעות בסיכומיהן (שם, סע’ 17), ולפיו:

“ביצע הקונה… עבודות כלשהן בדירה שלא באמצעות החברה או מי מטעמה, לא תחול על החברה אחריות כלשהי לעניין אותן עבודות…”

פרשנות תכליתית של סעיף זה מביאה למסקנה כי כוונת הצדדים היתה לתחום את גבול אחריות הנתבעות באופן סביר, כך שמקום בו נעשו עבודות שאינן בשליטתן, לא ניתן יהיה לטעון לגביהן כנגדן.

אלא מאי? מאחר ואין חולק כי הפניה לחברת צפרירים נעשתה על דעת שני הצדדים, ולא על דעת התובעים בלבד, ניתן לראות בצפרירים כמי שביצעה תיקונים גם מטעם הנתבעות, ולראיה – הנתבעות מימנו את עבודת צפרירים. לא זו אף זו – מר דן מעיד בחקירתו כי היה בקשר טלפוני עם צפרירים ואף התלווה אליהם פעם אחת בעת ביצוע התיקונים (שם, עמ’ 19). עובדות אלו מפרנסות ממצא לפיו הנתבעות ראו בצפרירים כמי שמבצע את העבודות מטעמה, ומשכך, הרי שלא חלה סיפאת סעיף 7ח’ להסכם, כפי שצוטטה לעיל.

 

 

1.14 לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי כי האחריות לתיקון ליקויי הרטיבות רובצת לפתחן של הנתבעות.

1.15 לעניין טענת הנתבעות לפיה התובעים לא הלינו לעולם על ליקויים אחרים למעט ליקויי הרטיבות, ומשכך פקעה אחריותן לליקויים אלו (שם, סע’ 28) – דין טענה זו להדחות אף היא, זאת למד אני מטענת הנתבעות בסיכומיהן לפיה:

“אין חולק כי לאחר מסירת הדירה על ידי הנתבעות נתגלו ליקויים מליקויים שונים…”

וכן:

“… בוצעו תיקונים כלליים ללא קשר לבעיית הרטיבות… כיאה לקבלן אשר דואג ללקוחותיו הגיע הנתבע על מנת לבצע תיקונים בבית אשר מכר”.

1.16 מן הדברים עולה בבירור כי הגם שלא נעשתה פניה לנתבעות בכתב בדבר קיומם של ליקויים נוספים בדירה פרט לליקויי הרטיבות, הלכה היא כי מקום בו היו הנתבעות מודעות לקיומן של ליקויים אלו – לא תישמענה הן בטענה כי דרישת ההודעה אודותם לא ניתנה כדין, קל וחומר מקום בו פעלו לתקנם. (השוו: ע”א 2299/99 שפייר נ’ חברת דיור לעולה, פד”י נ”ה(4), 213).2. חוות דעת המומחה

2.1 הנתבעות מלינות על כי המומחה פסק לתובעים סכומים גבוהים יותר מאלו שדרשו בכתב תביעתם. לשיטתם, בית המשפט אינו מוסמך לפסוק לתובעים יותר ממה שעתרו לו.

2.2 אין דעתי כדעתן של הנתבעות: תמחור עלות תיקונים אינה בבחינת מדע מדויק אלא פרי הערכה וניסיון של מומחה זה או אחר.

2.3 מכאן, שכל עוד אמדן המומחה אינו חורג מרכיב התביעה הספציפי של ליקויי בניה (בכתב התביעה הועמד רכיב זה על סך של 93,602 ₪), אין לטענת הנתבעות על מה שתסמוך.3. החלפת הריצוף

3.1 בחוות דעתו, מותיר המומחה לשיקול דעת בית המשפט סך של 6,264 ₪ בגין החלפת כל מרצפות המרפסת מקום בו לא ניתן יהיה להשיג אריחים מסוגן של המרצפות הקיימות (שם, עמ’ 7).

3.2 התובעים כוללים סך זה בסיכומיהם כחלק אינטגראלי מהערכת המומחה (שם, סע’ 33), אך לא הוכח בפני כי לא ניתן יהיה להשיג ריצוף מן הסוג הרלוונטי, והגרסה לא הועלתה – לא בתצהיר התובעים, לא בעדותם לפני ולא בסיכומיהם.

3.3 נהפוך הוא: בחקירתו בעניין, מעיד המומחה כי:

“נראה לי כי לא תהיה בעיה להשיג את הריצוף”.

3.4 קביעה זו של המומחה לא נסתרה על ידי ב”כ התובעים, ומשכך, נחה דעתי כי אין לפסוק לתובעים את עלות החלפת מלוא מרצפות המרפסת.4. השגות על חוות דעת המומחה

4.1 בסיכומיהן, טוענות המשיבות כנגד פסיקת המומחה בכמה סעיפים מתוך חוות דעתו (שם, סע’ 34-37).

4.2 לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחה, בממצאיו ובחקירתו, לרבות בסעיפים אליהם מפנות הנתבעות בסיכומיהן, אני פוסק כי המומחה התמודד ביסודיות עם טענות הצדדים בדבר הליקויים בדירה, ולא ראיתי עילה לשנות ממצאיו.

4.3 בע”א 2394/94 סולל בונה נ’ ארז (תק-על 96(2), 481) נקבע כי: “משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה שיש בה משום נסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה גם אם לא כל מה שנקבע הוא לטעמם ולרוחם של הצדדים, וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרות של קביעות אחרות…”

 

 

 

4.4 לאור ההלכה האמורה, הריני לאמץ את חוות דעת המומחה במלואה.5. תיקון הליקויים בעין או פיצוי כספי

לאור סירובן של הנתבעות לבצע את התיקון בעין, כפי העולה מהכרעת בית המשפט מיום 27.11.06, הרי שמתייתר הצורך לדון בסוגיה זו, ומכאן שעל הנתבעות לשלם לתובעים פיצויים.6. החזר תשלומים ששולמו לנתבעות

6.1 התובעים דורשים החזר סך של 9,500 ₪ ששילמו לנתבעות כהשתתפות במימון ניסיונותיהן לפתור את ליקוי הרטיבות בדירה. לשיטתם, שילמו סך של 2,000 ₪ בגין עבודת צפרירים, ולאחר מכן שילמו סך של 7,500 ₪ בגין ניסיון נוסף לתיקון הליקוי.

6.2 בסיכומיהן, חולקות הנתבעות על עובדת תשלום הסכומים האמורים, בטענה כי אלו לא הוכחו.

6.3 בחקירתו של מר דן, משיב הוא לשאלת ב”כ התובעים בעניין: “הם (התובעים – מ.ב.ח.) השתתפו בחלק. חלק מזערי מאד. אני לא זוכר את המספרים, זה היה מזמן…”

 

 

 

6.4 אם כך, לפי עדותו של מר דן, הרי שאין חולק כי שולמו סכומים, אלא שהנתבעות לא יודעות לומר מה גובהם. במצב דברים זה – משהודו הנתבעות כי אכן שולמו סכומים, נטל הראיה לסתור את טענת התובעים בדבר גובהם עובר אל כתפי הנתבעות.

6.5 הנתבעות לא התייחסו לסוגיה זו כלל בתצהיריהן, והדברים אף עולים מחקירתו של מר דן (שם, עמ’ 20).

6.6 יתר על כן, טוענות הנתבעות כי ככל ששולם הסך האמור, הרי שהוא שולם מתוך הסכמה חוזית שבין הצדדים, וכי התובעים לא ביססו כל עילה להשבת סכומים אלו.

6.7 הגם שאין מחלוקת כי הסכומים שולמו בהסכמת הצדדים, רואה אני לנכון להבדיל בין שני התשלומים: הראשון – לתיקון שביצעה חברת צפרירים, והשני – לנתבעות לצורך המשך תיקון בעיית הרטיבות.

6.8 מן החומר שבפני עולה כי התובעים לקחו חלק בהעסקת חברת צפרירים לצורך ביצוע עבודות התיקון, והיו מעורבים בהתקשרות עימם בצורה פעילה (כאמור, תכתובות חברת צפרירים הופנו לנתבעת 1, תעודת האחריות נרשמה על שמה וכד’). במצב דברים זה, נראה כי לתובעים היה די מידע עובר להתקשרות עם חברת צפרירים כדי לכלכל צעדיהם, ולפיכך הסכמתם לשלם סך של 2,000 ₪ כהשתתפות עצמית נתפסת כהסכמה מושכלת ומחושבת, תמורתה אף קיבלו שירות משך תקופת האחריות, והגם שבעיית הרטיבות לא נפתרה במלואה, מודה התובע 2 במכתב מטעמו מיום 03.02.02 (נספח לתצהיר מר דן מטעם הנתבעות) כי צפרירים הצליחה לפתור את בעיית הנזילות מהמרפסת, וניתן לטעון כי התובעים קיבלו תמורה כלשהי בגין תשלום זה.

6.9 לעומת זאת, הסכום הנוסף לו טוענים התובעים שולם לנתבעות עצמן, על מנת שימשיכו את הטיפול בבעיית הרטיבות בעצמן. לאור הכרעתי כי הנתבעות הן האחריות לתיקון בעיית הרטיבות, הרי שגביית סכומי כסף מן התובעים לצורך כך איננה מוצדקת, הגם שנעשתה בהסכמת התובעים. ברי כי הסכמתם ניתנה מתוך ייאושם ורצונם להביא את בעיית הרטיבות לכדי פתרון כולל.

6.10 מאחר וגם בתשלום הסך הנוסף של 7,500 ₪ לא באה בעיית הרטיבות לכדי פתרון, מקובלת עלי טענת התובעים לפיה זכאים הם להשבת סך זה. 7. נזק בלתי ממוני

7.1 התובעים העמידו תביעתם ברכיב זה על סך של 25,000 ₪, תוך שהם טוענים לעוגמת נפש, טרחה, הפסד ימי עבודה, אי נוחות וכיוצא באלו.

7.2 מאחר והסכום אותו דורשים התובעים ברכיב זה הינו קרוב לסכום שנקבע על ידי המומחה כסך עלות תיקון הליקויים בדירה, ברי כי המדובר בסכום מוגזם, מה גם שהוא כולל נזק ממוני מובהק (הפסד ימי עבודה), אשר לא הוכח כלל ועיקר.

7.3 הלכה היא כי פסיקת שיעור הפיצויים בגין עוגמת נפש בקשר עם ליקויי בניה, תהא בתוך מתחם הסבירות, תוך התחשבות בקריטריונים שונים כגון טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר, מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה, התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו, עלות תיקון הליקויים ועוד (ע”א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח’ נ’ שיכון ופיתוח לישראל בע”מ, דינים עליון, כרך ע”א, 461, ראו גם: א’ נ’ ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) עמ’ 421).

7.4 ביישום השיקולים האמורים ובנסיבות המקרה שבפני, הנני רואה להעמיד את הפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני על סך של 7,500 ₪.ג. סוף דבר

1. אני מקבל את התביעה בחלקה, ומחייב את הנתבעות לשלם לתובעים סך של 43,895 ₪, כמופרט להלן:

1.1 אמדן עלות תיקון הליקויים לפי חוות דעת המומחה

בצירוף מע”מ (15.5%): 28,895 ₪

1.2 החזר תשלומים ששילמו התובעים לנתבעות: 7,500 ₪

1.3 נזק בלתי ממוני: 7,500 ₪ סך הכל 43,895 ₪

2. הסכומים הנ”ל ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.3. הודעה זכות הערעור.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לבעלי הדין. ניתנה היום, ט”ו בטבת, תשס”ח (24 בדצמבר 2007) , בהעדר הצדדים.

מרדכי בן חיים, שופט

 לאור התוצאה אליה הגעתי והפערים בין הסכום הנתבע לסכום שנפסק, הינני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 2,500 ₪, ושכ”ט עו”ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע”מ.

(שם, עמ’ 13)

(שם, סע’ 21) (שם, סע’ 6)(שם, עמ’ 4) (שם, עמ’ 20)משכך, מוצא אני את עדותו של מר דן בעניין זה לא אמינה. טענת הנתבעות לפיה הוסכם בין הצדדים על הסרת אחריותן לליקויי הרטיבות לא הוכחה כדבעי, ועדיפה עלי גרסת התובעים בעניין זה.(שם, עמ’ 18)